שם טוב הוא אחד הנכסים יקרי הערך של כל אדם, וכשזה נפגע בשל שקרים שמפורסמים אודותיו, עומדת לרשותו האפשרות לתבוע את המפרסם בגין הוצאת דיבה. כדאי לדעת שהפרסום יכול להיות בתפוצה רחבה (למשל פרסום בעיתון, בתוכנית רדיו וכו'), וגם בקנה מידה צנוע יותר (למשל פרסום מכתב משמיץ בלוח המודעות של בניין משותף כנגד חברי ועד הבית), וגם האינטרנט הוא זירה שפרסום שקרי בה עלול להוביל לתביעת דיבה.
מהם התנאים שצריכים להתקיים כדאי שאמירה תיחשב הוצאת דיבה?
באופן עקרוני פרסום שקרי, בפומבי, עשוי להוות עילה להגשת תביעה בגין הוצאת דיבה. יחד עם זאת ישנם מקרים שבהם גם אם נפגע אדם מסוים מדברים שנכתבו אודותיו, הדבר לא מוגדר כדיבה.
ראשית, ישנם מצבים בהם הפרסום מוגדר כ"מותר", וזאת על פי סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע. בעיקר מדובר בפרסומים שיש להם חשיבות רבה מבחינת הציבור. שנית, אם עיקר הפרסום הוא אמת, שלא לדבר על מצב שבו כל שנכתב או נאמר הינו אמת, סביר להניח שתביעת הדיבה לא תתקבל ע"י בית המשפט. במקרים מסוימים גם תום לב מצד מפרסם התוכן שבגינו נפגע אדם מסוים יאפשר לו לצאת זכאי בבית המשפט.
פיצויים גבוהים גם בלי הוכחת נזק
אחד המאפיינים הבולטים של חוק לשון הרע הוא שעל התובע כלל לא מוטלת החובה להוכיח כי אכן נגרם לו נזק בגין הוצאת הדיבה, ודי בהוכחה כי מדובר בדיבה כדי שהוא יהיה זכאי לפיצויים. זהו סעיף משמעותי מאוד, שכן גובה הפיצויים המקסימלי הוא 50,000 ₪, כאמור גם אם כלל לא הוכח שנגרם נזק בגין אותה הוצאת דיבה, ואם התובע מוכיח כי הפרסום נעשה במזיד ובשל כוונה לפגוע בו, הסכום המקסימלי אף מכפיל את עצמו ומגיע לכדי 100,000 ₪!
בהתאם מומלץ בחום להיזהר מאוד בכל פרסום ולא להשמיץ אף אחד ללא בסיס עובדתי ואלא אם כן ישנה לכך הצדקה אמיתית. עוד כדאי לקחת בחשבון כי במקרים מסוימים אף ניתן להגיש בגין דיבה תביעה פלילית, שהעונש עליה הוא לא רק קנס בגובה כמה עשרות אלפי שקלים אלא גם עד שנת מאסר.